ההבנה של יצרני הרכב הראשונים שרכב מנועי הוא המצאה מודרנית טובה שמקדמת את התעבורה התחלפה די מהר בגילוי שהוא אינו חף מסיכונים. אבל לקח זמן עד שנולדו מבחני ריסוק לרכב שקובעים היום את רמת הבטיחות של מכוניות.
ככל שהתרבו התאונות ומספר הנפגעים הבינו היצרנים שעליהם למצוא פתרון יעיל ככל האפשר לנושא הבטיחות – של הרכב ושל הנוסעים. בדיקות הבטיחות הראשונות נעשו בחשאי כבר בשנות השלושים. התוצאות הקשות של הליקויים בכלי הרכב היו ידועות ליצרנים עשרות שנים לפני שהחלו לדלוף גם לקהל הצרכנים, וגם זה רק בשנות השישים של המאה העשרים.
ככל שנפגעו יותר אנשים וקמה צעקה הבינו גם החברות שאין ברירה אלא לפרסם זאת ולהתמודד. במקביל, הם השקיעו בפיתוח השיטות של בחינת מרכיבי המכוניות וחקירת התאונות כדי למצוא את הכשלים ולהתמודד אתם. זוהי למעשה תחילתו של עידן מבחני הבטיחות לרכב שחלק נכבד מהם מוכר לנו היום בשם מבחני ריסוק לרכב.
כיצד נולדו והתפתחו מבחני ריסוק לרכב?
כשהחשש מהתרסקות במהירות גבוהה גבר והציבור דרש מהיצרנים לטפל בכך, החליטו יצרני הרכב בהברקה של רגע לקחת את הריסוק המאיים הזה ולהפוך אותו למבוקר. כך נולד מבחן הריסוק הראשון שנוצר במעבדת המחקר לבטיחות בדרכים בחברת ג'נרל מוטורס. מאז הוא מתפתח אבל נותר המבחן הבסיסי ביותר לפיו מדרגים את בטיחות כלי הרכב בכוכבי בטיחות.
בתחילה רק הסיעו רכב אל קיר במהירות עצומה כדי לבדוק את העמידות שלו, אבל אחר כך גם החלו לבדוק את השפעת העוצמה על גוף האדם בצורות שונות, עד שהגיעו למבחן הריסוק המוכר היום עם הבובות.
השימוש בבובות, שנועדו במקור למבחני ריסוק של כיסא מפלט במטוסי קרב, סיפק מידע טוב יותר על אופי הפגיעות בנוסעים. בובות המבחן התפתחו עם הזמן עד שהגיעו לצורתן הנוכחית, והיום הן מיוצרות בגדלים ומשקלים שונים כדי לכסות את כל טווח האפשרויות.
היום גם משתמשים יותר במבחני הדמיה ממוחשבים, כאשר המחשבים מאפשרים הכנסת נתונים ומצבים מורכבים ביותר כדי לסייע ליצרנים לדייק עוד במציאת נקודות התורפה בייצור הרכב ובמציאת מענה להן.
הקמת ארגוני בטיחות ציבוריים ולא תלויים
התפתחות מבחני ריסוק לרכב תואמת את ההתפתחות של המודעות לחשיבותם ולתועלת הרבה בהם. הזעזוע בארה"ב מפרסום הנתונים על בטיחות הרכב גרמה לקהל לדרוש חקיקה מחמירה בענייני בטיחות, ולשפר את בטיחות הרכב לנוסעים. כאמור, גם מבחני הריסוק השתפרו.
בינתיים, במקביל לגוף הממשלתי בארה"ב שקם כדי לבדוק בטיחות רכב, קמו גם ארגוני בטיחות עצמאיים ובלתי תלויים, כמו NHSTA האמריקאי ו-NCAP האירופי. המלצותיהם נחשבות אמינות והדירוג שלהן בעל חשיבות רבה לכל מי שקונה לפיו את הרכב שלו.
בימינו, התקינה של כלי הרכב נקבעת על ידי אותם ארגונים ציבוריים, כשבישראל נהוגה התקינה האירופית של NCAP. למרות שהמבחנים עצמם נעשים בתנאי מעבדה ולא בשטח, הם משפיעים על החלטת הצרכנים איזה רכב לקנות לפי דירוג כוכבי הבטיחות המוענקים במבחנים אלה.
הציונים ניתנים לרמת הבטיחות של כלי רכב הנכללים באותה קטגוריה של משקל ומבנה. הדירוג נע בין אפס כוכבים (ציון נמוך) לחמישה כוכבים (ציון גבוה) ומדרג את רמת הבטיחות לפי מספר פרמטרים: ההגנה על הנוסעים בכל המושבים ברכב, מידת ההגנה על ילדים ומידת ההגנה על הולכי הרגל.
מלבד שיפור בבטיחות המרכב, הבינו היצרנים את הצורך באבזרי בטיחות נוספים. קפיצת המדרגה היא המצאת חגורת הבטיחות בעלת שלוש נקודות העיגון, רעיון של מהנדס שוודי במפעלי וולוו, שהצילה מיליוני בני אדם בכל העולם והשפיעה על תפיסת הבטיחות של עולם הרכב.
המבחנים מכילים היום גם מידע על רמת אבזור הבטיחות של כלי הרכב, כולל אלה שהומצאו רק בשנים האחרונות, מחגורות הבטיחות וכריות האוויר ועד מערכות בקרת יציבות ושמירה על ילדים.
מבחני ריסוק לרכב תרמו באופן משמעותי להצלת חיים, באמצעות ידע שהוביל להמצאת מערכות הגנה ובטיחות. ויש להם אפקט חיובי נוסף; ככל שעולה רמת הבטיחות של כלי הרכב יורדים מחירי
ביטוח הרכב
